דג קרב

כללי

דג קרב, אשר מגיע אלינו במקור מביצות ושלוליות במדינות: הודו, תאילנד וקמבודיה, הינו אחד הדגים היפים ביותר במשפחת האנאבסיים לדעת מגדלים רבים בארץ ובעולם. עקב דרישותיו המועטות, יופיו הבלתי נלאה ומחירו הזול, הפך דג הקרב לאחד הדגים המבוקשים והנפוצים ביותר בקרב חובבי דגים ואקווריומים מסוגים שונים, הן בארץ והן בעולם. מבנה גופו של דג הקרב שונה במעט משאר חברי משפחתו(אנבאסיים)- גופו צר ומוארך וזנבו הייחודי תופס שטח נרחב מכלל גופו. דג הקרב המוקרי המצוי בטבע הינו חסר צבעים בולטים ונחשב לדג מכוער למדי. עם זאת, תודות לרבייה סלקטיבית שנעשתה במהלך השנים, אפשר למצוא כיום דגי קרב במגוון ווריאציות ומופעי צבע. יש לציין, כי מעבר למופעי הצבע השונים של דג זה, קיימים כיום גם מינים רבים ושונים שלו. בין מינים אלה נמנים למשל דג קרב קראון טייל ודג קרב הלף מון.

גידול באקווריום

דג קרב אינו דג דורשני, ואף נחשב לאחד הדגים הקלים ביותר לגידול כיום. יש לשכנו באקווריום בנפח של 20 ליטר לכל הפחות, אשר יעוצב ביד חופשית, כל עוד נשמרים האלמנטים של עיצוב טבעי. מבחינת איכות ואיזון ערכי המים, יסתפק דג הקרב בתנאים מינימאליים ביותר. יש לדאוג להחלפות מים סדירות ולהאכלות ממותנות בלבד באקווריום בו הוא משוכן. לא מומלץ לגדל את דג הקרב ללא פילטר כלל, אך יש מגדלים המגדלים אותו בצורה זו ומדווחים על שמירה על ערכי מים קבועים למרות זאת. בשונה מרוב הדגים, את מי האקווריום של דג הקרב אין צורך לחמצן באופן מכוון. הסיבה לכך היא שדג הקרב מסוגל לנשום אוויר אסמוספרי בנוסף לאוויר(והחמצן) המומס במים, אותו דגים נושמים באמצעות זימיהם. הוא עושה זאת באמצעות איבר מיוחד בגופו הנקרא הלבירינת, הקיים אצל רוב הדגים ממשפחת האנאבסיים.

שותפים מתאימים

מדובר בדג רגוע ושקט. שותפים מתאימים לדג הקרב יהיו דגי קהילה ולהקות שונים, אשר לא מהווים לו או לזנבו הססגוני איום ממשי. אין לשכנו עם ציקלידים או עם דגים המגיעים לגודל גדול ממנו באופן ניכר. יש לציין כי כשם ששמו מרמז, כאשר משכנים שני דגי קרב זכרים הם עלולים לפצוע אחד את השני קשות ואף להילחם עד מוות של אחד מן הצדדים. על כן, אין לשכן שני זכרים ממין זה אלא באקווריום גדול מספיק.

זיהוי בין המינים

קל ומוחלט. הזכרים יהיו ססגוניים וגדולים מן הנקבות בצורה ניכרת.

רבייה

רביית דג הקרב אינה קשה כלל. יש לשכן זכר באקווריום רבייה יעודי, אשר יעוצב באופן מינימאליסטי ויכלול חתיכת קלקר/ צמח צף אשר יהוו מאוחר יותר מקום אופטימאלי לבניית קן הבועות. לאחר זמן, יש להכניס לאקווריום נקבה בתוך כלי אשר יבודד אותה מן הזכר, אך יאפשר לה ולזכר לראות אחד את השני. בשלב זה יש לחכות עד שהזכר יחל במלכאת בניית קן הבועות. במהלך תהליך זה, הזכר יבנה מתחת לקלקר/ הצמח הצף קן העשוי מקבוצת בועות אוויר צמודות אחת לשנייה. לאחר סיום בניית הקן על ידי הזכר, יש לשחרר את הנקבה לאקווריום יחד איתו. יש לשים לב, כי הזכר אינו תוקף את הנקבה או דוחה אותה בשלב זה. במידה ואין דחייה, הזוג יחל בתהליך הרבייה עצמו. הנקבה תענה לחיזוריו של הזכר, והשניים יצמדו אחד לשני מתחת לקן הבועות בתנוחה דמוית "חיבוק". הנקבה תטיל את הביצים והזכר ידאג להפרותן. לאחר מכן, הזכר יאסוף את הביצים המופרות ויניח אותן בקן הבועות. בשלב זהיש להוציא את הנקה מהאקווריום ולהפרידה מהדגיגים ומהזכר. בשלב הבא של הרבייה, ישמור הזכר על הביצים עד לבקיעתן בקן הבועות. לאחר הבקיעה, יראו הדגיגים "נופלים" מקן הבועות ולאחר 24 שעות ישחו בחופשיות ברחבי האקווריום. בשלב זה מומלץ להוציא גם את הזכר מאקווריום הרבייה. את הדגיגים אפשר להאכיל במזון חי מיניאטורי כדוגמת ארטמיה מובקעת ותולעי דם קטנות.

מזון מומלץ

בטבע, ניזון דג הקרב מחרקים קטנים ומזחלי יתושים. בשבי, יש להאכילו בתולעי דם/טוביפקס- יבשות/קפואות ואף חיות במידה ואפשר. אפשר לגוון את תזונתו באמצעות האכלה בזחלי יתושים אשר גודלו בשבי במסגרת ללא זיהומים/ מחלות למיניהן ובאמצעות שלשולים אשר גודלו במסגרת סטרילית דומה.