סקטפגוס

כללי

דג הסקטפגוס, או בקיצור סקט הוא דג להקה המגיע אלינו במקור מאיזורי מים מליחים המשתרעים מהודו עד לטהיטי שנוצרים כתוצאה מהתנגשות בין זרמי מים מתוקים לזרמי מים מלוחים. הסקטפגוס מגיע במספר צבעים אך הנפוץ ביותר הוא הסקטפגוס הכסוף (יש גם אדום וירוק). ככל שהסקטפגוס מתבגר הנקודות על גבו הופכות לכהות וגדולות יותר וצורת גופו נעשית מגושמת. בטבע, כאשר הסקטפגוס מתבגר הוא עובר מאיזורי המים המליחים לאוקיינוס ההודי שם חיי את שארית חייו וחזר לאיזורי המים המליחים להטלה או להפריה של הביצים.

גידול באקווריום

בגלל גודלו הרב של הסקטפגוס בבגרותו זקוק לאקווריום של מינימום 200 ליטר עם תוספת קטנה של מלח מיוחד לאקווריומים ולא ממי ים שיכולים להכיל זיהומים שונים. יש לשמור על ערכי מים תקינים בתצורה מתמדת, ומומלץ לעשות החלפות מים שבועיות בצורה סדירה. טווח הטמפרטורות המתאימות לדג הוא בין 22-28 מעלות צלזיוס, וטווח חומציות המים המתאים לדג הוא בין 7 ל-8 PH. הסקטפגוס ישמח לאקווריום עם סלעים וצמחייה שישמשו לו כמקומות מסתור פוטנציאלים.

שותפים מתאימים

מינים של דגי מים מליחים שוני שלא יהוו לו סכנה כגון: אבונפחא, מונו, ארצ'ר, גובי דבורה, כרומיד תפוז ועוד. דוגמה למין של מים מליחים שלא יתאים לסקטפגוס הוא דג אבן. להקה בעלת מינימום 6 סקטפגוסים תיצור תחושת ביטחון אצל מין זה באקווריום.

זיהוי בין המינים

אין אפשרות להבדיל בין הזכר לנקבה אצל הסקטפגוס.

רבייה

לא ידוע על רבייה מוצלחת באקווריום הביתי חוץ מאשר בהזרקת הורמונים. בטבע רביית הדג מתבצעת במים המליחים ולפעמים גם במלוחים כאשר הזכר מפרה את הנקבה. כאשר הביצים בוקעות הדגיגים שנולדו במים המליחים נשארים באיזור הבקיעה שלהם עד בגרותם והדגיגים שנולדו במים המלוחים נודדים לביצות מונגרובים ולשפכי נהרות גם כן עד בגרותם.

מזון מומלץ

משמעות השם סקטפגוס הוי "אוכל צואה" כיוון שבטבע בתקופות קשות הדג נוהג לאכול את צואתם של דגים אחרים (כמובן שלא צריך להאכיל אותו בצואה באקווריום הביתי אך הוא ישמש כמנקה של צואת שכניו באקווריום). הסקטפגוס הוא אוכל כול ולכן ניתן להאכיל אותו בסוגי מזונות בשריים וגם צמחוניים כגון ארטמיה, תולעי דם, מזון דפים איכותי, חסה ואצות.