שרימפ הוואי אדום

כללי

שם השרימפ בשפת הוואי הוא ōpae ʻ ula שמשמעותו שרימפ אדום, על שם צבעו. השרימפ שייך למשפחת ה-Atydae. שרימפ הוואי אדום הוא אולי אחד השרימפים היחידים שיכולים לתחרות בצבע האדום החזק של שרימפ השרי (סקורה), שכמו ששמו רומז, כאמור, שרימפ הוואי האדום הוא אדום. על אף היותו קל לגידול כמו דג קרב, סביר שלא תמצאו אותו בחניות בארץ, שתחיי המחיה שלו בהוואי,(השרימפ אנדמי להוואי), מצטמצמים והוא נתון בסכנת הכחדה. השרימפ יסתגל לחיות בתנאים קיצוניים, ולכן בחנויות יש תופעה של התעללות בו, לצערנו(כמו בדגי קרב). השרימפ יכול לחיות עשרות שנים!

גידול באקווריום

השרימפ קל לגידול ויכול לשרוד בתנאים קיצוניים, ולכן קל מאד לגידול. תנאי המחיה שלו מאד רחבים אך באקווריום נתייחס עליו כאל מלך, רצוי שהאקווריום יהיה בנפח הגדול מ20 ליטר, טמפרטורה קרירה של 22-28 מעלות ו-PH של 6.5-7.5(בערך). השרימפ ממש זעיר ולכן לא רצוי לשלבו עם דגים, על האקווריום להכיל בנוסף מקומות מסתור רבים מאד, בעיקר צמחייה צפופה כמו ג'אווה מוס. על הפילטר להיות פילטר ספוג שכן לא תרצו שהשרימפים(ובשלב מאוחר יותר השרימפסונים) ישאבו עליו. השרימפ יכול להסתדר במים מתוקים אך יעדיף מים מליחים.

שותפים מתאימים

השרימפ רגוע מאד, אך קטן מאד, לכן אין לשלבו עם בעלי חיים אחרים פרט לבני מינו ושרימפים קטנים ולא תוקפניים שלא יפגעו בו או יבהילו אותו.

זיהוי בין המינים

ניתן לזהות את הנקבה כאשר היא נושאת את שק הביצים.

רבייה

כל תהליך הרבייה עד הביצים יכול להתרחש במים מתוקים, אך על מנת שהרבייה תהיה מוצלחת יש להעביר את הנקבה עם הביצים למים מליחים, הצאצאים דורשים מים מליחים. יש להעביר את הנקבה למים מליחים באופן איטי במשך כמה ימים על ידי העלה של המליחות המים. לאחר הטלת הביצים יש להחזיר את הנקבה למים מתוקים בתהליך הפוך, כאשר הצאצאים מגיעים לגודל כמעט מלא, ניתן להעביר אותם בתהליך הרגלה איטי למים מתוקים. השרימפים בוקעים ללא שלב פלנקטון, אך הם עדיין יהיו בגודל זעיר ויש להאכילם במזון אבקתי. הרבייה דורשת ניסיון!

מזון מומלץ

השרימפ אוכל כל ובנוסף לאוכל הייעודי ינשנש כל היום מיקרו אורגניזמים שיגדלו בצמחים. כמו כן השרימפ גם יאכל את בני מינו כאשר הללו ימותו.