מחלות המועברות מדגים לבני אדם

מאמר – מחלות וזיהומים אליהם חשופים מגדלי דגים.

 

הערה: המאמר הינו מאמר רפואי, וככזה – המידע המוצג כאן הינו מידע מסוכם ממקורות רפואיים – ולא מאתרי חובבים.

 

המלצות הניתנות במסגרת המאמר הינם המלצות כלליות ואינן תחליף להתייעצות רפואית. בכל מקרה של חשד לזיהום יש לפנות לרופא לבדיקה.

 

בחרתי הפעם שלא להוסיף תמונות על מנת שלא סתם להפחיד. אם מישהו ממש רוצה – ניתן כמובן להקליד את שם המזהם בגוגל תמונות… קחו בחשבון שהתמונות לא מצונזרות – ובאותם המקרים של זיהומים מסכני איבר – זה נראה רע.

 

וסתם לידיעתכם, אני מאשפז מישהו לפחות פעם בשבועיים לאחר שנחתך / נדקר / הזדהם מדג (חלק מגדלי דגים וחלק כאלו שהכינו דג לבישול), אז לא להגיד "לי זה לא יקרה".

 

שלכם, ד"ר בעז גרנות. מחלקה אורתופדית ב'. מרכז רפואי הלל יפה.

 

 

תנאי האקווריום

 

גידול דגים טרופיים באקווריום מחייב תנאים המתאימים לדגים אלו, בינהם טווח טמפרטורות, pH, קשיות מים, תכולת חלבון ומזונות שונים. למרבה הצער, תנאי הגידול של פתוגנים (חיידקים, וירוסים וטפילים אחרים) דומים למדי – ומכאן שמי האקווריום נוטים להיות מלאים בפתוגנים מסוגים שונים.

 

 

1. זיהומים המועברים מדגים לבני אדם:

 

זיהומים חיידקיים:

 

* מיקובקטריום מרינום (Mycobacterium marinum) הינו חיידק השייך למשפחת המיקובקטריות – אליהן שייך גם חיידק המיקובקטריום טוברקולוזיס (הגורם לשחפת בבני אדם) וכן עוד מגוון רחב של חיידקים. החיידק גורם בדגים למחלת "שחפת של דגים". החיידק מועבר לבני אדם דרך פצע פתוח בעור, ויתכן אף דרך פצעים זעירים. בבני האדם יגרום לתמונה של גרנולומה (גוש נוקשה תת-עורי – למעשה מדובר בתגובה של הגוף שאינו מסוגל להתמודד עם החיידק – יצירה של שכבות סביב למושבות החיידק עד ליצירת "כדור" של רקמה) במקום הזיהום. החיידק הינו חיידק עמיד וקשה לגידול – ולכן תרביות רגילות הנלקחות מפצע לא יראו צמיחה שלו. על פי רוב זיהוי זיהום בו יסתמך על בדיקת "מנטו" המשתמשת בטוקסין של החיידק ותגובת הגוף אליו. הטיפול בחיידק הינו שילוב של שלוש אנטיביוטיקות לתקופה ארוכה – יתכן אף לחודשים. מהווה גורם סיכון משמעותי לזיהום, יחסית שכיח אך בר טיפול.

 

ויבריו וולניפיקוס (Vibrio vulnificus) הינו חיידק המועבר דרך פצעים, ובעיקר בעת דקירה על ידי עצם / קוץ של דג. הזיהום נפוץ במיוחד בקרב ציקלידים – בהם הוא לא גורם למחלה ממשית, ובאופן ספיציפי בארץ הוא נפוץ בדג המושט. החיידק הינו חיידק פעיל מאוד, ומעבר לזיהום שהוא יוצר הוא משחרר טוקסין (רעלן) המשפיע על כל הגוף. זיהום בחיידק זה במידה ולא מטופל יכול להוביל לנמק של האיבר הפצוע (לרוב אצבעות) עד צורך בקטיעה של האיבר. הטוקסין עלול להוביל לקריסת מערכות ואף מוות. בהעדר טיפול מתאים התמותה מגיעה ל- 50% תוך 48 שעות. הטיפול הינו במסגרת אשפוז בלבד, אנטיביוטיקה דרך הוריד, וטיפולים נוספים על פי הצורך. זיהום מסוכן, חובה אשפוז בבית חולים.

משפחת הסלמונלה (salmonellae) הינה חיידקים הגורמים לתמונה של קלקול קיבה והדבקות במשפחה זו שכיחות. החיידק אופייני יותר למים עומדים ולכן שכיח יותר באקוריומים נטולי פילטר (קערת דג קרב). הדבקה מתבצעת דרך הפה בלבד – ולכן יכולה להתרחש במידה ואין רחצת ידיים לאחר הטיפול באקווריום. על פי רוב מדובר בזיהום שחולף לבד, אך לעיתים יש צורך באשפוז ומתן נוזלים דרך הוריד במקרים בהם השלשול וההקאות אינן מאפשרים שתית נוזלים. זיהום אפשרי במידה ולא מקפידים על שטיפת ידיים.

ויבריו כולרה (Vibrio cholerae) גורם למחלת הכולרה – וההדבקה בה היא דרך הפה בלבד. הביטוי יהיה הקאות ושלשולים קשים, על פי רוב יהיה צורך באשפוז לטיפול אנטיביוטי דרך הוריד ונוזלים. זיהום אפשרי במידה ולא מקפידים על שטיפת ידיים.

מספר זנים של חיידקי אארומונס (Aeromonas) חיים בדרך קבע במקורות מים (כולל מי שתיה). זיהום בחיידקים המשתייכים למשפחה זו נחלק לזיהום עורי וזיהום דרך מערכת העיכול. זיהום עורי יופיע במידה וקיים פצע בעור החשוף לחיידק ומתואר גם בהקשר של טיפולי ספא דגים (פצעים זעירים). זיהום עורי יתבטא באודם, נפיחות וחום מקומי סביב לאזור הפצע, ויגיב היטב לטיפול באנטיביוטיקה מקומית (כדוגמת תראולון). זיהומים של מערכת העיכול יכולים לנבוע משתיית מים מזוהמים או בליעה של מי אקווריום. תסמיני המחלה במערכת העיכול הם שלשולים, כאבי בטן והתכווצויות. בשני המקרים המחלה לרוב מחלה קלה יחסית, וחולפת לבד. בחולים מדוכאי חיסון (איידס, לאחר כימותרפיה, לאחר כריתת טחול) הזיהום יכול להיות סוער ועלול להוביל למוות. יחסית שכיח, אך אינו מלווה בסכנה משמעותית לאנשים בריאים.

סטרפטוקוקוס אגאלאקטיאה (Streptococcus agalactiae, משתייך ל- Group B Streptococcus) הינו חיידק המוכר כגורם לזיהום כרוניים בחולי סכרת ולאלח דם (ספסיס) בחולים מדוכאי חיסון. באנשים בריאים לרוב אינו מהווה גרם סיכון. החיידק קיים גם בדגים, ונקשר לתמותה של משלוחי דגים – ובאופן ספיציפי לדגי Garra rufa המשמשים כדגי ספא. זיהום מועבר דרך פצע פתוח בעור. אינו מהווה גורם סיכון לאנשים בריאים.

אריסיפלותריקס רויזיופאתיה (Erysipelothrix rhusiopathiae) וסטרפטוקוקוס אינאה (Streptococcus iniae) הינם חיידקים העלולים לעבור מדג נגוע לבני אדם. שניהם קשורים בדרך כלל עם טיפול בדגים מחוץ למים (תעשיית המזון) והעברתם לבני אדם נדירה יחסית אפילו באנשים המטפלים בדגים לעתים קרובות. בדגים הנגועים בסטרפטוקוקוס אינאה יש תמותה גבוהה – ועל פי רוב התמותה גם מהירה מאוד (יכולים לגרום לתמותה בחוות דגים). הדבקה נדירה מאוד.

 

 

זיהומים טפיליים:
ג'יארדיה (Giardia) ו- קריפטוספורידיום (Cryptosporidium) הינם טפילים ממשפחת הפרוטוזואה (יצורים חד תאיים) אשר נמצאו בדגים ויכולים לגרום לזיהום בבני אדם. על פי רוב ההדבקה מתבצעת על ידי אכילת מזון מזוהם (דגים לא מבושלים), אך ניתן להדבק במידה ושותים את מי האקווריום. הדבקה נדירה במידה ולא שותים מי אקווריום.

 

 

2. זיהומים המועברים ממים לבני אדם:

 

זיהומים חיידקיים:
פסוידומונאס אאורגינוזה (Pseudomonas aeruginosa) הינו חיידק שכיח ומהווה מזהם שכיח מאוד לפצעים בכלל האוכלוסיה. החיידק קיים גם על עור הגוף שלנו באופן נורמלי. בתוך מי האקווריום הוא יכול להתרבות וליישב משטחים בהם זרימות המים חלשות יחסית. מהאקווריום החיידק יכול לזהם פצעים פתוחים או את נקבוביות השיער בעור (בעיקר אחרי הסרת/גילוח שיער אצל נשים). הזיהום יתבטא בפוליקוליטיס (זיהום של נקבוביות השיער), פריחה מפושטת שיכולה להיות מוגלתית (מוגלה בגוון ירוק). על פי רוב האדם יחלים מעצמו, אך לעיתים (בעיקר בזיהום פצעים) יש צורך בטיפול אנטיביוטי דרך הפה בציפרוקסין. חיידק שכיח, אך החלמה לרוב ללא טיפול.

 

* משפחת המיקובקטריות (Mycobacteria), אליהן שייך גם מיקובקטריום מרינום עליו כבר פורט, נמצאת בכל מקום במים, כולל במי ברז. החיידקים יגרמו לתמונה של גרד ואדמומיות בעור, אשר יחלפו לבד. מתוארים בספרות מספר מקרים של זיהום בחתכים שנגרמו מאקווריום שהתנפץ – הפצעים לא החלימו לאחר תקופה ארוכה ובודד חיידק מיקובקטריום אטיפי. לאחר טיפול אנטיביוטי והתערבות פלסטיקאי – לא היתה פגיעה משמעותית. לא מהווה גורם סיכון משמעותי.

 

לגיונלה (Ligionella) הינה משפחה של חיידקים אשר יכולים לגרום לזיהומים חריפים במערכת הנשימה. המקרה המפורסם ביותר של התפרצות המחלה הוא בכנס של חיילים ותיקים (ליגיונרים) בפילדלפיה בארה"ב. החיידק אינו חודר דרך עור או בליעה, אלא מחייב שאיפתו למערכת הנשימה. כל עוד אין מערכת של סחרור מיים אל מחוץ לאקווריום – ובכך יצירת תרסיס של מיים – אין סכנה משמעותית לזיהום. במידה ואכן יש זיהום הביטוי יהיה של דלקת ריאות, על פי רוב חריפה. זיהום מחייב אשפוז וטיפול אנטיביוטי, בהעדרו קיימת סכנת תמותה של 25%. חיידק מסוכן, אך זיהום בו במתאר של אקווריום נדיר מאוד.

 

 

זיהומים ויראליים:

 

וירוסים ממינים שונים מזהמים את בני אדם, כולל צהבת נגיפית B ו- C ואיידס (Hepatitis B virus = HBV, HCV, AIDS), ויכולים להיות מועברים באמצעות דם ונוזלי גוף אחרים מאדם אחד למשנו. מחוץ לגוף האדם הוירוסים אינם שורדים לתקופות ארוכות (בתנאים של אקווריום – עד לשבוע). הדבקה אם כך יכולה להיות רק במידה ומטפל קודם בדגים היה נגוע ודימם לתוך האקווריום, והמגע עם המים הנגועים התקיים תוך פחות משבוע. סבירות ההדבקה נמוכה ביותר (פחות מ- 1:200,000 סיכוי הדבקה). סיכויים אפסיים להדבקה.

 

 

 

3. מחלה שלא קשורה אלינו – אבל סתם שתדעו:

 

אחת ממחלות הדגים המפורסמות ביותר היא מחלה שנקראת דיפלובותריאזיס (Diphyllobothriasis). היא נגרמת כתוצאה מאכילה של תולעת (ליתר דיוק ביצי תולעת) הגדלות בדגים. התולעת חיה לה בשקט בהרבה מאוד דגים, וגדלה במערכת העיכול שלהם – שם היא מטילה ביצים. אכילת הדג חי מביאה את הביצים למערכת העיכול שלנו, שם התולעת מתפתחת לאט ומתחילה לאכול את המזון שאנו מעכלים. התסמינים שלה הן עייפות כרונית, אנמיה (חסר בכדוריות אדומות בדם), חסר B12 על כל המשתמע מכך ועוד תסמינים לא ספציפיים אחרים. אין שום דרך להדבק בה למעט בעת אכילת דגים חיים.

 

אז למה פירטתי אותה כאן? המחלה מוכרת בעולם בשם השני שלה – "מחלת עקרת הבית היהודיה" – "Jewish Housewife Disease", והתפרסמה בעולם בעיקר בזכות עקרות בית יהודיות, שניסו להרשים את המחותנת שלהם והכינו גפילטא-פיש תוצרת בית לארוחת החג. כמובן שתוך כדי ההכנה הן טעמו את הגפילטא לפני הבישול, נדבקו במחלה, והעבירו את החג בשירותים בעוד המחותנת צוחקת שהן לא יודעות להכין כלום…

 

אז לרגל חג הפסח שזה עתה נגמר, לרגל היותנו יהודים, ולמטרת הקלה של כובד המאמר הזה… עכשיו גם אתם יודעים שלהיות עקרת בית יהודיה זה מסוכן

 

 

 

המלצות

 

כפי שניתן לראות קיימים סיכונים בענף גידול הדגים. עם זאת, הקפדה על הגנה מתאימה תמנע כמעט לחלוטין סיכונים.

 

1. בכל מקרה של הכנסת הידיים לאקווריום – יש להשתמש בכפפות. חשוב להקפיד כי הכפפות יהיו ללא טאלק (ניתן לרכוש כפפות עם טאלק או ללא טאלק). הטאלק פוגע בדגים!

 

2. במידה ויש פצעים / חתכים בעור – לא להכניס ידיים לאקווריום

 

3. שטיפת ידיים יסודית לפני כל הכנסת ידיים (כדי להמנע מלהכניס זיהומים ולכלוכים לאקווריום) ולאחר כל טיפול באקווריום.

 

4. שימוש בסיפון מכאני / חשמלי (לא לנסות לשאוב מיים מהאקווריום עם הפה)

 

5. בכל מקרה של חתך / פציעה מהאקווריום – לפנות לבדיקת רופא

 

6. במידה וקיים פצע בידיים שאינו מחלים תקופה ארוכה יש לפנות לרופא ולדווח כי אתם מגדלים דגים

 

שימו לב – זיהומים יכולים להתרחש, אך הם נדירים. הקפידו על הכללים – ותהנו מהתחביב…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

קבוצת הפייסבוק החדשה שלנו

משפחת פישי גדלה ומתרחבת!

כדי לתת לכם מקום לשאול את כל השאלות שרציתם, להכיר חברים מהתחום, למכור ולקנות ציוד ודגים, פתחנו עבורכם את קבוצת הפייסבוק הרשמית של פישי.

כל שאתם צריכים לעשות זה ללחוץ על הקישור ולהצטרף אלינו למשפחה